צלילתי האמיתית הראשונה לתוך עולם ההוראה בבתי ספר החלה בישיבת פתיחת השנה של בעלי התפקידים הבכירים בתיכון החדש ברמת השרון. קיבלתי עליי כחודש קודם לכן להקים את מגמת הקולנוע ומנהל קריית החינוך כינס אותנו לישיבת הכנה. כראש המגמה המיועד היה עליי להיות נוכח.
הייתי מבוהל, והתכנסתי לתוך עצמי מתכונן לכל שיתרחש. את אלי, מנהל הקריה, חיבבתי מאוד. גבר כבן חמישים, עב כרס שהגיע מדימונה ושפע חום, אנושיות וביטחון ביכולתו להקים את בית הספר הענק שרמת השרון כמהה לו.
ישבנו במעגל גדול ואלי החל לדבר. פתח בדברי ברכה ואז עבר לחזונו. עד מהרה חגגה המילה ‘חִינוּך’ בכל הטיותיה. ככל שהמשיך ודיבר, שמתי ליבי כי כשביקש להרחיב ולהעמיק במטרות בית הספר, פשוט חזר על המילה שוב ושוב בלא שהצליח למלאה בתוכן ממשי. מעת לעת הוסיף עליה את המילה ‘לימוד’, אך גם אותה רק הרחיב בהטיותיה בלא להעניק לה כל תוכן נוסף. הדבר סיקרן אותי. הוצאתי עט ונייר ועשיתי כמעשה שאני נוהג לעשות כשיש לפני נושא לא בהיר. רשמתי את שתי המילים שחזרו על עצמן והתחלתי להפוך ולשחק עם אותיותיהן. עד מהרה התייצבו שתי מילים חדשות מול עיני ואני הבטתי בהן בהשתאות. המילה ‘לימוד’ הפכה ל’מוליד’ והמילה ‘חינוך’ למילים ‘נוכח י’.
תמיד הייתי איש של מילים, ואני רואה בהן תיבות של ממש הנושאות תוכן ומשמעות מאז ראשית הימים. את ההיפוכים בסדרי האותיות לא ראיתי כמשחק, אלא ככלי לגילוי המשמעות החבויה בהן. שכחתי את האספה סביבי, שהלכה וגלשה להכנות ולוחות זמנים, והנחתי למשמעויות החדשות של המילים לנוח במוחי. כה ברורה פתאום הייתה מלאכת ההוראה. דבר אחד בלבד נתון באחריותו של המורה והוא מהלך הלימוד. עליו להוביל את תלמידיו כך שיולידו בכוחות עצמם את ההבנות והפתרונות. הם בוראי היצירות שיעשו, ואני והמורים שאקח עימי, תפקידנו לשרתם כרחם ומקום מגן עבורם. דווקא החינוך, שתמיד נתפס כבעל חשיבות עצומה, אינו נתון כלל בידי המורים. איש אינו יכול לחנך ואף אין כל משמעות להכשרת אדם לחנך אחרים. מה שנוכח במורה העומד בפני תלמידיו הוא שיעבור אליהם. אם ינכחו בו צרות עין, קנאה, כפיה ואלימות, את אלו יחנך. ואם נוכחים בו אצילות נפש, רוחב לב ואהבת אדם, אלו שיעברו.
היה בכך שחרור של ממש. כל כולה של מלאכת החינוך תלויה בשאלה מי הוא המורה ומה נוכח בו בכניסתו לשיעור. אם אהיה מלא בכעס, זה מה שאחנך באותו יום, ואם תהיה בי שמחה היא שתהיה עיקר חינוכי.
הישיבה הסתיימה, ואני הודיתי לאלי המנהל על השעמום המבורך שהנחיל בדבריו והרגשתי מוכן מעט יותר לצאת לדרך.
הוספת תגובה